| |
המחאה הציבורית הגוברת, הדוגלת באיסור ייצוא הגז מישראל |
|
למרות המחאה הציבורית שרק גוברת בימים אלה, והדרישה להעביר את החלטת ייצוא הגז לדיון גלוי בכנסת, בחרו רוה"מ בנימין נתניהו ושלום בדיון ביניהם מאחורי דלתיים סגורות, לייצא כמות גדולה של גז ישראלי. שר האוצר לפיד, שמילא אותנו בהבטחות לפני הבחירות, הצהיר בכתב כי מסקנות וועדת צמח על ייצוא הגז הינן שגויות מן היסוד, ושעתודת הגז צריכה להיות מופנית לטובת אזרחי ישראל ולא לייצוא הגז שיעשיר את הטייקונים יותר. כיום, לפיד הפך את עורו ותומך בייצוא הגז ומתעלם מרצון הציבור הישראלי. כנראה שנתניהו מראה בבירור, כיצד אף הוא מתעלם מצרכי הציבור הישראלי ומשרת את האינטרסים של בעלי ההון. החלטה חסרת היגיון כלכלי ההחלטה החפוזה על ייצוא הגז, איננה הכרחית, ההחלטה היא חסרת היגיון כלכלי, מדיני וסביבתי יחד. החלטה שגויה זו, תשפיע לרעה על המשק הישראלי לעוד הרבה עשורים בעתיד. במאגרים שהתגלו עד עכשיו, יש כמות של גז שאמורה להספיק לנו עד שנת 2053., וזאת מנקודת הנחה שלא יהיה ייצוא של גז מישראל למדינות אחרות. אם דו"ח צמח יצומצם, וכמות הגז לייצוא תוגבל רק במאגר לוויתן, הגז ייגמר לנו כבר בשנת 2045. ישנה עוד סברה, שאם ייתנו ליזמים לייצא כמויות גדולות יותר של גז, לפי הכמויות של דו"ח צמח, הגז עשוי להיגמר כבר בשנת 2040. מאגרי הגז שנמצאו בישראל, נותנים למדינת ישראל כוח גיאופוליטי הסברה של הרה אזרחים בארץ היא שאם נצרוך ונייצא גז, נהפוך לשחקן מרכזי ובעל כוח. הגז המצרי היה איזה מוצר שנחשב בזמנו לאסטרטגי אבל למי מהמדינות זה שינה משהו? האם יהיו בגלל זה פחות התנחלויות? השימוש במושג גיאופוליטי במקרה זה, יכול להתייחס רק ליעילות החשמל אצל שכיננו בגבול, העניין הוא פה שממשלת ישראל תדאג לרווחת שיכנתיה ולא לאזרחיה שירתו נאמנה את המדינה... המשמעות הכספית של הארגונים דוגלים באיסור ייצוא הגז בישראל המשמעות הכספית הנובעת מהארגונים שדוגלים באיסור ייצוא הגז, הינה הפסד של 120 מיליארד שקלים בהכנסות המדינה. ההפסד הכספי הענק הזה, הוא רק חלק מהתמונה הכללית. ישנה גם נקוד אחרת שיום אחד, תתפתח תחרות בשוק הגז ויזמים שונים יתמודדו מול המונופול הענק של יצחק תשובה ונובל אנרג'י... דרור שטרום במאמר גלובס |
|