כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
ארכיון

סקר של מינהל תכנון מחקר וכלכלה בתמ"ת בתעשייה וצרכנות תכשיטים בישראל

7/01/2008

סך הפדיון של תעשיית התכשיטים בישראל עמד בשנת 2005 על 517 מיליון $, כ- 3,745 מועסקים עבדו ב-218 מפעלי תכשיטים, והייצוא השנתי של הענף הסתכם בקרוב ל-500 מיליון $ (למ"ס).

למעלה מ-300 אלף משקי בית, המהווים כ-16% מכלל משקי הבית בישראל, קנו בשנת 2005 תכשיטים, וסך ההוצאה השנתית שלהם הגיע לכ-950 מיליון ₪.

49% מסך הנשים בגלאי 18 ומעלה קנו בשנה האחרונה (2007) תכשיטים. כ-60% מפריטי התכשיטים  שנקנו על ידן היו בערך הנמוך מ-200 ₪ לכל פריט, ורק 5% מהם נקנו במחיר הגבוה מ-2,000 ₪ לפריט. הפריט היקר ביותר שנקנה היה טבעת (907 ₪) והזול ביותר- עגילים (283 ₪).

נשים קונות תכשיטים יותר בחניות תכשיטים שאינן שייכות לרשתות מאשר בחנויות רשת:37% לעומת 23% בהתאמה.  רק כ- 6% מפריטי התכשיטים נקנו ישירות ממעצבי תכשיטים. אמון בהגינות החנות ואיכות התכשיטים בה היו הסיבות העיקריות לבחירה במקום רכישת התכשיט: 52% מהנשים ציינו אחת משתי הסיבות אלו כסיבה מרכזית לקניה במקום הנבחר.

ממצאים אלו ואחרים עולים מתוך דו"ח שמפרסם מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. הדו"ח מציג ניתוח שנערך לאחרונה על תעשייה וצרכנות תכשיטים של משקי בית בישראל,  המתבסס על נתוני הלמ"ס ועל סקר מיוחד שנערך על ידי מינהל המחקר והכלכלה בתמ"ת בקרב מדגם מייצג של נשים בגלאי 18 ומעלה.

איסוף החומר וניתוחו נועד ליצור תשתית למידע כמותי בסיסי בתחום התכשיטים עבור העוסקים בתחום: קמעונאים, מקבלי ההחלטות, יצרנים, סוחרים ומשקי בית. הסקר המיוחד שערך משרד התמ"ת לאחרונה מתחקה אחר מאפייניהם של צרכניות התכשיטים בישראל תוך מיפוי והעשרת הידע אודות היבטי צריכה שונים, בהם: דפוסי צריכת התכשיטים, העדפות שונות של קהלי היעד, ערוצי קנייה מקובלים, חשיפה לפרסומות ועמדות הצרכנים כלפי תכונות שונות המיוחסות לתכשיטים.

ענף התכשיטים[1] המשתייך לענפי התעשייה המסורתיות, הינו אחד מהענפים הוותיקים של התעשייה הישראלית. הענף מתאפיין במפעלים קטנים יחסית ובמספר רב של בתי מלאכה זעירים. מספר המועסקים הממוצע למפעל/בית מלאכה עמד בשנת 2005 על כ-10 עובדים, והפדיון השנתי של 84% מהמפעלים/בתי מלאכה, היה נמוך היה נמוך מ-5 מיליון ₪ . 

להלן מקבץ ממצאים המתבססים על ניתוח תעשיית התכשיטים בישראל ממקורות הלמ"ס וכן בהתבסס על ניתוח מיוחד הנערך במינהל מחקר וכלכלה. 

תעשיית התכשיטים בישראל[2],1985 -  2005:

בשנים 2005 – 1985, התרחשו  בענף התכשיטים בישראל ההתפתחויות  הבאות:

· פדיון הענף גדל מ-230 מיליון $ בשנת 1985, ל-558 מיליון $ בשנת 1995. בשנים שלאחר מכן התייצב הפדיון והגיע לרמה ממוצעת של כ-500 מיליון $ לשנה.

· בייצוא הענף חל גידול בין השנים 1985 ל – 1995, מ-191 מיליון $, ל-565 מיליון $ בהתאמה. בין 1995 ל – 2000, ירד סך יצוא התכשיטים ולאחר מכן התייצב לרמה ממוצעת שנתית של 485 מיליון $.

· מגמות אלו הביאו לירידה באחוז המועסקים בתעשיית התכשיטים מסך העובדים בתעשייה . ירידה זו חלה במקביל לירידה במשקל הפדיון והיצוא של ענף התכשיטים מכלל הפדיון והייצוא התעשייתי.

· בשנת 2005 עמד מספר המועסקים בענף על 3,745 והיצוא התעשייתי הסתכם ב 489 מיליון $, כאשר המקור  ל- 70% ממנו- בצורפות מזהב.

· תעשיית התכשיטים בישראל מתאפיינת במפעלים קטנים יחסית ובמספר רב של בתי מלאכה זעירים. מספר המועסקים הממוצע למפעל בשנת 2005 עמד על כעשרה בלבד, והפדיון של מרבית המפעלים (84%) עמד על פחות מ - 5 מיליון ₪. כמו כן, למעלה ממחצית מהפדיון בשנה זו (53%), מקורו ב – 3% מהמפעלים בלבד.

·משקל הענף בסך הייצוא התעשייתי גבוה פי שניים עד ארבעה ממשקלו בסך הפדיון התעשייתי. בהתאם, חלק מכריע מתפוקת הענף מיועד לשווקי חוץ.

הוצאות  משקי בית על תכשיטים, 2005:   

·16% מכלל משקי הבית בישראל רכשו תכשיטים (312 אלף משקי בית) בשנת 2005, כאשר סך ההוצאה השנתית על קניית תכשיטים עמד  על 950 מיליון ₪.

·אחוז ההוצאה על תכשיטים מסך ההוצאה החודשית של משק הבית(שרכש תכשיטים) עמד על 1.7%. 

· ההוצאה החודשית הממוצעת של משקי בית על תכשיטים עמדה על 254 ₪[3][3] והשתנתה בהתאם למאפיינים סוציו-דמוגרפים[4][4] של משק הבית:

o בני הדת המוסלמית רכשו תכשיטים בסכום ממוצע של 442 ₪ לחודש, סכום זה גבוה פי 2 בערך מהסכום שהוציאו משקי בית יהודיים, נוצרים ודרוזים.

o בקרב האוכלוסייה היהודית הוותיקה[5][5], ההוצאה החודשית הממוצעת עמדה על 241 ₪, בהשוואה להוצאה של  194 ₪ בקרב עולים( שעלו אחרי  1990).

o בקרב בעלי 16 שנות לימוד ומעלה, ההוצאה החודשית הממוצעת על תכשיטים הייתה הגבוהה ביותר ועמדה על כ 300 ₪. זאת לעומת כ 200 ₪  בקרב בעלי 12 שנות לימוד ומטה.

o לא נמצאו הבדלים משמעותיים בהוצאה על תכשיטים בין קבוצות הגיל השונות, אם כי, בקרב צעירים עד גיל 34, ההוצאה החודשית הממוצעת הייתה מעט גבוהה יותר מזו של קבוצות הגיל האחרות ועמדה על 271 ₪.

o משקי הבית שההכנסה החודשית הממוצעת שלהם עמדה על 6,500[6][6] ₪ ומטה, הוציאו בממוצע 134 ₪ על תכשיטים. סכום זה מהווה פחות ממחצית מהסכום אותו הוצאו משקי הבית שהכנסתם גבוהה מ 6,500 ₪.

נשים קונות תכשיטים[7], סקר מיוחד 2007:

49% מהנשים קנו תכשיטים ב- 2007  (כ - 1,171,000נשים)[8], עבור עצמן או עבור מישהו אחר.
ניתן להצביע על שתי פונקציות מרכזיות המניעות את תהליך רכישת תכשיטים: הראשונה והמרכזית, קשורה ברכישת תכשיטים כפריטי קישוט, מותרות ופינוק, וההוצאה עליהם מתבצעת על בסיס של הוצאות פנאי ומותרות, מתוך שיקולים של יופי, סטטוס וטעם אישי. הפונקציה השנייה קשורה בניסיון להשיג ביטחון כלכלי ולצבור רכוש באמצעות רכישת תכשיטים. קנייה מסוג זה תהיה בדרך כלל יותר שכלתנית, שקולה ומחושבת. קניית תכשיטים בקרב נשים מפלחי אוכלוסייה חזקים יותר, מתקשרת בעיקר לפונקציה הראשונה, קרי, הוצאה על בסיס פנאי ומותרות. קניית תכשיטים בקרב נשים מפלחי אוכלוסייה חלשים יותר, מתקשרת בעיקר לפונקציה השנייה, הקשורה בניסיון להשיג ביטחון כלכלי ולצבור רכוש. נוסף על כך, ישנה קניית תכשיטים הקשורה לאירועים וגורמים טכסיים כגון טבעות אירוסין ונישואין, מתנות בר מצווה ובת מצווה וכדומה. מאפייני קנייה זו הם בדרך כלל מובנים וקשורים במשמעות טכסית קבועה. כך לדוגמה, טבעות אירוסין משובצות יהלום בד"כ, טבעות נישואין הן  טבעות זהב פשוטות וכדומה.
נשים שקנו תכשיטים ב-2007, הוציאו בממוצע כ 1,700 ₪ על תכשיטים. בנוסף לכך, 32% מהנשים דיווחו כי בשנה האחרונה, קיבלו תכשיטים כמתנה מאחד מבני המשפחה . ההוצאה על מתנות אלה, המתווספת להוצאה השנתית הממוצעת שלהן על תכשיטים, עמדה על מעל 2,000 ₪[9].
רוב התכשיטים שנקנו הם תכשיטים זולים יחסית; כ - 60% מהתכשיטים ניקנו בסכום הנמוך מ - 200 ₪ לפריט, ורק 5% מהם ניקנו בסכום הגבוה מ- 2,000 ₪.
הפריט היקר ביותר שנקנה היה טבעת (907 ₪ בממוצע[10], ובפער משמעותי אחריו, נמצאו הצמיד (683 ₪) והשרשרת (589 ₪)., הפריט הזול ביותר היה  עגילים, שמחירם הממוצע עמד על 283 ₪ בלבד.
התכשיט הפופולארי ביותר היה שרשרת - 72% מכלל הנשים שרכשו תכשיטים בשנה האחרונה רכשו לפחות שרשרת אחת. התכשיט השני  הפופולארי  בקרב נשים  הוא עגילים: 62% מהנשים רכשו לפחות זוג עגילים אחד. למרות זאת, ההוצאה  השנתית על עגילים הייתה הנמוכה ביותר מכלל ההוצאות על תכשיטים בשנה ועמדה על כ - 240 ₪ (14% ). רכישת טבעות וצמידים נפוצה פחות, אולם, ההוצאה היחסית על טבעות הייתה גבוהה (כ - 500 ₪ בממוצע לשנה), והיוותה 29% מכלל ההוצאה על תכשיטים.
כשליש (30%) מהתכשיטים שנקנו הם תכשיטי אופנה[11], כשליש נוסף (29%) הם תכשיטי זהב, כרבע (23%) הם תכשיטי כסף והיתר הם תכשיטים העשויים מחומרי גלם מעורבים (כולל יהלומים ואבני חן), שנקנו בשכיחות נמוכה יותר.
המקום המקובל ביותר לקניית תכשיטים היה חנות תכשיטים שאינה שייכת לרשת. 37% מהתכשיטים ניקנו בחנות כזו, בהשוואה ל - 23% מהתכשיטים שניקנו ברשתות. מקומות נוספים בהם נהגו נשים לקנות תכשיטים היו: דוכן פרטי שאינו שייך לרשת (15%), קנייה ישירה ממעצב תכשיטים (6%), חנות בגדים או חנות אופנה (5%) וחנות כלבו (4%).
·אמון בהגינות החנות ואיכות התכשיטים בה היו הסיבות העיקריות לבחירה בחנות או ברשת תכשיטים מסוימת לרכישת התכשיט: 52% מהנשים ציינו אחת משתי הסיבות אלו כסיבה מרכזית לקניה במקום הנבחר.

· 69% מקניות התכשיטים של נשים נועדו עבור הנשים עצמן, כ - 21% עבור בני משפחה ורק כ - 10% נועדו עבור בני זוג או חברים. כמו כן, רוב התכשיטים (58%) נקנו ללא קשר לאירוע מיוחד. הגורם שקשור לקניית תכשיטים וצוין בשכיחות הגבוהה ביותר היה יומולדת (24%).

· 35% מהנשים שקנו תכשיטים בשנה האחרונה, דיווחו כי הן נוהגות לקנות תכשיט/ים כל מספר חודשים. למעלה ממחצית מהן דיווחו כי הן קונות תכשיטים פעם בשנה (29%), או לעתים רחוקות יותר (27%).

·76% מהנשים דיווחו כי בשנה האחרונה כמעט שלא קנו תכשיטים מבלי שתכננו זאת מראש. כמו כן, למעלה מ-56% מהנשים קובעות מראש את סדר הגודל של המחיר שהן תהיינה מוכנות לשלם עבור תכשיט.

· 62% מהנשים דיווחו כי אף פעם או בדרך כלל, הן אינן נוהגות להשוות מחירים בין חנויות טרם ביצוע הקנייה, וכשני שליש מהנשים (69%), דיווחו כי הן אף פעם או בדרך כלל אינן עוקבות אחרי מבצעים בתחום התכשיטים.

 

[1] על פי ההגדרות של סקרי התעשייה של הלמ"ס תעשיית התכשיטים כוללת: 1)צורפות בזהב (ייצור תכשיטי זהב, מדליות, כלי קודש וכו'), 2) צורפות בכסף (ייצור תכשיטי כסף, מדליות, כלי קודש וכו'). 3) ייצור חפצי חן (ייצור תכשיטים ממתכות לא יקרות, עיבוד אבני חן, ייצור יהלומים מלאכותיים, תשמישי קדושה מחומרים שונים וכו').

[2] הגדרת ענף התכשיטים ע"פ הלמ"ס כוללת צורפות זהב, צורפות כסף ויצור חפצי חן, לא כולל את ענף היהלומים.

[3] הנתונים מתייחסים אך ורק למשקי בית שרכשו תכשיטים.

[4] המאפיינים הסוציו-דמוגרפים נקבעו בהתאם למאפייניו של ראש משק הבית.

[5] ילידי הארץ או עולים עד 1990.

[6] הכנסה של משק הבית מכל המקורות. מתוך סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס משנת 2005.

[7] הנתונים באשר למחיר פריט, מקום קנייה, סוג מוצר, מושא הקנייה, וסיבת קנייה מבוססים על פירוט התשובות של נשים שקנו 1-4 תכשיטים במהלך השנה האחרונה. הנתונים הוכללו גם לפריטים החמישי ומעלה באם היו כאלה.

[8] המספר נאמד מתוך כלל אוכלוסיית הנשים בישראל מעל גיל 18 (מתוך סקר כוח אדם של הלמ"ס, 2005).

[9] כמחצית מהנשים שקיבלו תכשיטים במתנה לא ידעו, או לא רצו ,לפרט את סך ההוצאה על התכשיטים שקיבלו, ולכן הסכום הנקוב מבוסס על תשובות הנשים   שדיווחו על גובה   ההוצאה.

[10] לא כולל טבעות אירוסין ונישואין שניקנו על ידי הנשים לעצמן או לבן זוגן.

[11] תכשיט אופנה – תכשיט שעשוי בעיקר ממתכות שאינן יקרות: תכשיטים מחורזים, מאבנים לא יקרות, מפלסטיק וכו'.
 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.