כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
ארכיון

רה"מ:"המצב הכלכלי השתפר ללא הכר-היצוא גדל, ההשקעות מבחוץ גדלו, מאזן התשלומים חיובי והאבטלה צנחה מתחת ל-7%"

24/01/2008

הדברים נאמרו אתמול על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, במסגרת כנס הרצליה.

עוד אמר רה"מ: " באתי לדבר על העתיד. אינני מתכוון להתחמק מדיון רציני, מעמיק ואחראי על מה שהיה, על מה שכשל ובעיקר על מה שהושג. לדיון הזה יש מקום, ואני אטול בו חלק, כפי שהבטחתי – ללא טיוח, ללא טשטוש וללא התחמקות.
אגיב באיפוק ובמתינות – כי אני מאמין שמנהיגות אחראית, יודעת להכיל ביקורת עניינית, למקם אותה במקום הראוי לה בתוך המכלול, להפנים חלק ממנה, ולהמשיך הלאה.

לסיכומה של שנת 2007 אני מבקש לציין עובדה המורגשת היום היטב על ידי ציבור רחב במדינה. שקט – בצפון הארץ. אין חיכוך יומיומי ואין ירי של רקטות או קסאמים. זה נמשך לא יום ולא חודש אלא שמונה עשר חודשים תמימים. זוהי תקופת השקט הארוכה ביותר בצפון הארץ – מזה עשרים וחמש שנה. הצפון פורח ומלבלב. אין שמח ממני על כך.
אין ספק שהחיזבאללה תיגבר מאד את כמות אמצעי הלחימה שברשותו. אלו רבים מכפי שהיו לו ערב ה – שנים עשר ביולי 2006. יש לחיזבאללה יותר רקטות, יותר טילים יותר אמצעי לחימה, חלקם חדישים ומסוכנים הניתנים לו על ידי איראן וסוריה. אך אלמלא הייתה לחימה ביולי – אוגוסט 2006 – האם היו להם פחות? האם אז החיזבאללה היה נחלש? האם היה חסר כלי מלחמה? האם היו לו פחות טילים?
העובדה שלא ניתן להתווכח איתה היא כי החיזבאללה איננו פרוש על גבול ישראל בצפון, לוחמיו אינם מתחככים עם לוחמינו, ואף טיל או רקטה של חיזבאללה – אינם נורים לעבר ישראל מזה שנה וחצי.  לראשונה, פרוש צבא לבנון על הגבול עם ישראל. לראשונה, יש כח בינלאומי, אפקטיבי, המהווה חיץ בינינו לבין החיזבאללה.

האם זהו המצב הטוב ביותר לו יכולנו לצפות? לאו דווקא. האם מצב זה עלול להדרדר ללחימה מחודשת? זו אפשרות שאף פעם אין לבטלה במציאות של המזרח התיכון. אך דבר אחד ברור – המצב הנוכחי טוב לאין ערוך מכפי שהיה בעבר. יש שקט וביטחון – לתושבי הצפון. הצפון פורח ומשגשג. והבנים טרם שבו הביתה – אינני שוכח לרגע אחד.

אילו השקט השורר בצפון – היה שורר היום בדרום הארץ, האם היינו עוסקים בספירה יומיומית של מספרי הרקטות והטילים – שהיו נאגרים שם במחסנים?

אילו במשך שנה וחצי לא היתה נורית רקטת קסאם אחת בדרום הארץ האם היינו מותחים ביקורת על ההנהגה המדינית, על מערכת הביטחון, על לוחמי צה"ל ומפקדיו כפי שיש אחדים שנהנים לעשות, בתשוקה כל כך עזה, בעקבות האירועים בצפון?

השאלה איננה – מה מספר הרקטות וכמה טילים עומדים לרשות אויבינו. יש להם יותר ממה שרצוי ואמצעים אלה לא מיועדים לזיקוקין דינור - על כך אין ויכוח.

אך, השאלה המכרעת היא מה מידת הלהיטות שלהם להשתמש בכלי נשק אלה? כמה הם רוצים להשתמש בהם בצפון הארץ? העובדות – מדברות בעדן.
אין ירי. מזה שנה וחצי יש שקט. זה איננו מקרי. הוא משקף את עוצמת ההרתעה שיש למדינת ישראל, כלפי החיזבאללה וכלפי כל מי שמצויד בכלי נשק ארוכי טווח, כולל רקטות וטילים באזור הזה של הארץ.    
 
הרתעה אינה נמדדת בגובה הדציבלים של הצהרות בכיכרות העיר. איננו מתחרים בזירה זו - לא עם אויבינו, ולהבדיל אלף הבדלות, גם לא עם יריבינו הפוליטיים בתוך המערכת הדמוקרטית בארץ.

דבר אחד, ידוע, ברור ומובן – לא רק לשותפי-סוד מעטים במערכות הביטחון וּבַדֶרֶג המדיני העליון אלא גם לתושבים רבים במדינה ולמנהיגים רבים בעולם – אויבינו בצפון אינם ממהרים להילחם בנו. הם יודעים למה.

הסיבות ניכרות לעין, הן מרחפות באוויר, הן מורגשות באזור, הן ידועות לכל מי שצריך לדעת. הן משקפות את עוצמתה האדירה של ישראל, את התעוזה והנחישות של לוחמיה, הלוחמים בכל הרמות ובכל הדרגות, טוראים כממפי"ם. אני מעריץ ומכבד את כולם על אומץ ליבם, על לחימתם ועל הקרבתם. הם היו שם, והיו שלא חזרו, ואין בלבי דבר על הביקורת, ההסתייגויות והמחאה שהם משמיעים.

ואם זה לא היה ברור דיו, אוסיף מעומק ליבי. אני מעריך ומכבד את הנחישות ואת האומץ, את ההקרבה ואת הנכונות של לוחמינו, סדיר כמילואים, פקודים כמפקדים, ממפי"ם כמג"דים. ואם מישהו התחזה להיות מקורב שלי ואמר דבר אחר, הוא איננו מקורב שלי.

אלו הסיבות שבגללן, בחשבון סופי, לאחר ששוקלים את כל האירועים, האכזבות, הכשלים, ההישגים והניצחונות – אינני מצטער על ההחלטות המכריעות שהובלתי כראש ממשלה – לא  אלה הקשורות בלחימה בלבנון, ולא אלה שקשורות באירועים אחרים.

נעשו שגיאות – כן. היו כשלים – ודאי. אך, הופקו לקחים, תוקנו טעויות, השתנו דפוסי פעולה ובעיקר: ההכרעות שקיבלנו מאז הביאו יותר ביטחון, יותר שקט, פחות טרור, יותר הרתעה ויותר שגשוג למדינת ישראל, מכפי שהיה לה שנים רבות.

המצב הכלכלי השתפר ללא הכר: היצוא גדל, ההשקעות מבחוץ גדלו, מאזן התשלומים חיובי, האבטלה צנחה מתחת לשבעה אחוזים, מספר האנשים החיים בעוני ירד וניצולי השואה טופלו כפי שמעולם לא טופלו בעבר. כל אלה אינם תוצאה של מקרה אלא חלק ממדיניות כלכלית מתוכננת, ואמון של הקהילייה הבינלאומית. טוב יותר לחיות בארץ הזאת.
בעודנו עסוקים במאבק בטרור בדרום ובחיזוק ההרתעה בצפון – עסוקה ממשלת ישראל בהמשך המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. עצם קיומו של משא ומתן מדיני, תמיד, כרוך במתח פנימי, נוכח הרגישות המופלגת שיש לנושאים שעומדים על הפרק. כך זה היה בעבר, כך זה גם כיום. אולי היום יותר מתמיד.

אומר מיד בראשית הדברים: אין ולא יהיה שום שיקול פוליטי, מפלגתי או אישי – שיסיט אותי מן המאמץ להגיע להסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית.
אני מכיר את כל הנימוקים נגד המשא ומתן. אלה – המעוגנים כולם בצרכים אישיים ומפלגתיים, וגם אלה – אף שאיני מסכים להם -  המנומקים בשיקולים ציבוריים שראוי להתייחס אליהם.
גם אם אינני יכול להתחייב שניתן יהיה להגיע להסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית במהלך שנת 2008, אנו עושים כל מה שבידנו כדי להשיגו. שרת החוץ משקיעה את מרבית זמנה בניהול המשא ומתן מול נציגי הרשות הפלסטינית, בראשות אבו-עלא.
במקביל, שר הבטחון מקיים מגעים שוטפים עם ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, ועם המופקדים על הבטחון ברשות על מנת להבטיח כי האינטרסים הביטחוניים של ישראל לא יפגעו. אני ממשיך את סבב המפגשים שנקבעו עם ראש הרשות הפלסטינית, ומטבע הדברים שיחות אלה מתמקדות בנושאי המשא ומתן, והן מתנהלות באווירה רצינית, חברית וכנה. היחסים בינינו מושתתים על אמון ואמינות.
יש הרבה משוכות המאפילות על סיכויי ההצלחה של הניסיון הזה. הטרור המחייב אותנו לבצע פעילות בלתי פוסקת בדרום הארץ וגם בשטחי יהודה ושומרון, העדר תשתית כלכלית ראויה לרשות הפלסטינית, העדר שירותים חברתיים, העדר מערכת שלטונית ומערכת משפטית, והעדר מנגנונים לאכיפת חוק אזרחית – כל אלה מצמצמים את מרחבי הגמישות של הצד הפלסטיני ובעיקר של מדינת ישראל.
קיימים אין ספור נימוקים מדוע לא להשקיע בניסיון, מדוע סיכוייו מעטים, מדוע סכנותיו מרובות. אני ער לכך. אני מכיר את הנימוקים, התירוצים והפרשנויות – ועדיין, אני נחוש בכל כוחי להמשיך קדימה. אין לנו מוצא אלא לקיים שיחות שלום. אין לנו אופק מבטיח יותר של תקווה מאשר הסיכוי להידבר עם המנהיגות הפלסטינית הנוכחית.
אומרים עליה שהיא חלשה ואין לה את הכלים הדרושים לקיים התחייבויות גם אם יחתמו עליהן - אומרים כי ממילא אינם שולטים בעזה ומה הטעם להתדיין איתם על יהודה ושומרון. אני אומר, כי אין מנהיגות פלסטינית טובה מזו, איתה ניתן להידבר על שלום.

ברצוני לומר משהו אישי: לאורך שנות חיי הבוגרים בארץ הזו, אני חשוף לנימוקים משכנעים למה לא. לאורך הניסיון המתמשך שלי בחיי–ציבור מאז ראשית שנות השבעים – אני עצמי עסקתי לא אחת בניסוח נימוקים מדוע אסור לנו לוותר. בכל צמתי ההכרעה ההיסטוריים ב- 40 השנה האחרונות, בנקודות שבהן היינו צריכים להתפשר – מצאנו גיבוי ותמיכה – מבחוץ ומבפנים למה נכון היה ועדיף היה לא להתפשר.
כמו רבים וטובים אחרים, גם אני השקעתי אנרגיות נפשיות וסיננתי מתוך מכלול העובדות אותן שיעזרו לי לשכנע את עצמי – מדוע אסור ואי אפשר, ולא כדאי ומסוכן.

עתה – 40 שנה אחרי – לא ניתן עוד להתחמק מראיית המציאות במלוא חומרתה. אינני אומר זאת כדי להזמין טכס קולקטיבי של הלקאה עצמית. אויבינו הרבו לשגות מאתנו ונקטו בטרור נורא שהפך לדרך חיים אצלם. עקשנותם הייתה בלתי נסבלת ועדיין צריך לראות אם היא התרככה, ואם הם נכונים לפשרה היסטורית שאין ממנה מנוס. אינני בטוח בכך, אך אני מוכן ורוצה לנסות.
עתה מוטל עלינו להבין שאין זמן. פעם חרדנו מהאפשרות שהמציאות בארץ תכפה עלינו מדינה דו-לאומית. ב – 1948 המדיניות העיקשת הכלל ערבית, הקנאות האנטי ישראלית וכוח החיות שלנו ומנהיגותו של דוד בן-גוריון – הצילו אותנו ממדינה כזו. 60 שנה לחמנו באומץ שאין שני לו – כדי לא לחיות במציאות של דו-לאומיות וכדי להבטיח שישראל תתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק.
אנחנו חייבים לפעול לשם כך ולהבין, שמציאות כזו הולכת ונבנית ועוד מעט קט היא תהיה מעבר לשליטתנו.

אין פירושו של דבר שאנו נוותר על זכותנו להלחם בטרור הפלסטיני המאיים על בטחון ישראל ואיכות חיי תושביה, בעיקר בדרום, מרצועת עזה, אבל גם ביהודה ושומרון.
נמשיך לפגוע במנהיגי הטרור ברצועת עזה ולא נהסס להשפיע על איכות החיים של תושביה. החלטות שר הבטחון בעניין עזה ניתנו על דעתי ובהסכמתי המלאה. לא ניתן, בשום תנאי, בשום מצב, למשבר הומניטרי. לא נפגע במזון לילדים, בתרופות לנזקקים ובדלק למוסדות שקשורים בהצלת חיים. אך, אין שום הצדקה ושום בסיס לדרוש מאיתנו לאפשר לתושבי עזה אורח חיים נורמאלי, בעוד מתוך רחובותיהם וחצרות בתיהם נורים פגזים ומשוגרות רקטות לשדרות ולישובי הדרום.

מישהו חושב ברצינות שאצלנו ילדים ירטיבו בלילה מחרדה ויחששו לצאת מהבית והם יחיו בשגרה שלווה?
הבהרתי באופן חד משמעי לכל הגורמים המעורבים, בראש ובראשונה לנשיא ארה"ב, אך גם לשכנינו הערבים ולבני שיחנו הפלסטינים – כי לא נשלים ולא נתפשר עם הטרור המופעל נגד אזרחינו. שום פעולה אלימה מצידנו נגד גופי הטרור לא תחשב כהפרה של הבנה או הסכם כלשהו.

האפשרויות עדיין פתוחות. ההזדמנות ההיסטורית שלפתחנו מלאת מהמורות ורווית סכנות. אך היא קיימת. היא מבוססת: על תזמון שאין לו תקדים בהיסטוריה המודרנית של הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, של הנהגה פלסטינית ראויה הרוצה שלום עם ישראל ומתנגדת לטרור, של קהילה בינלאומית אוהדת המוכנה להתגייס לתהליך התומך בעקרונות שאנו חושבים אותם לחיוניים,
ושל נשיא ארצות הברית המחויב לביטחון ישראל ולאופייה היהודי המובהק של המדינה בממדים שאין להם תקדים בהיסטוריה שלנו.

שיתוף פעולה זה בין ישראל לארה"ב מתקבל על ידי אחדים בתוכנו כמובן מאליו. הוא איננו כזה. מידת האינטימיות ביחסים שבין ישראל לארה"ב ועומק ההבנה לצרכים החיוניים לביטחונה ועתידה של מדינת ישראל, הם חסרי תקדים.

הלוואי וניתן היה לשתף אתכם בכמה מן הפרטים הקשורים בשיתוף הפעולה האסטרטגי הזה, בדאגה, בנדיבות שכמעט אינה יודעת גבולות של הממשל הנוכחי, בתיאום היורד לפרטי הפרטים של הנושאים המכריעים ביותר לגבי עתידה ושגשוגה של מדינת ישראל.

די אם אזכיר את השדרוג הדרמטי של סיוע החוץ שארה"ב החליטה להעניק לנו, בשיעור של שישה מיליארד דולר, ובסה"כ: 30 מיליארד דולר ל – 10 שנים. סיוע זה, הוא קצה קצהו של קרחון ענק, המשייט לא פעם מתחת לפני השטח ואשר בסיסו מעניק לנו מעטפת משמעותית של הגנה, גיבוי, תמיכה וסיוע החיוניים לנו בנושאים חשובים לאין ערוך.
אלו אפוא נתוני הפתיחה שבמסגרתם עלינו להחליט אם לנצל את הנסיבות המיוחדות, המקומיות והבינלאומיות, כדי להתמודד עם גודל השעה. 

אין לנו זכות להחמיץ את ההזדמנות הזו, צרה, שבירה ורבת סיכונים כפי שהיא. אין לי זכות להעמיד, ולו לרגע חולף אחד, את הנוחיות הפוליטית שלי או של ממשלתי מול הסדק הצר הזה שעלי להבקיע כדי לקדם שלום.

אין לי זכות מוסרית לכהן כראש הממשלה של העם היהודי ומדינת ישראל – אם לא אטול את הסיכונים, אתמודד עם כל המכשולים ואחשף לאתגרים הכרוכים בניסיון המרגש הזה.

ולכן, אין לי כוונה להרפות, יהיה המחיר הפוליטי והאישי – אשר יהיה. האמינו לי, אני מנוסה מספיק וחד ראיה במידה הדרושה, לראות את כל החיבורים והתאוּמים של אלה העטים על דם הבנים בתאווה פוליטית שאין לה שובעה, של אלה שמסייעים מבפנים ושל אלה שתומכים מבחוץ – וכל זאת כדי ליטול מהעם הזה את הסיכוי לאופק חדש.

העם שלנו – עם המייחל להזדמנות של אור בקצה המנהרות האפלות שמעיבות על שמחת חיינו – עם חכם הוא.

הוא יודע מי דובר אמת, ומי לא. הוא יודע מי מדבר מתוך נהמת לבו ומי מתוך תשוקתו, שאין לה שובעה, לשלטון ולשררה.

והוא יודע – שאין תחליף למה שאני מציע לו, בזהירות, באחריות אך באמונה שאין לה גבול: לחזור לגְזָרות חיינו שאין בהן הגשמה מלאה של כל חלומותינו על ארץ גדולה ורחבה, אך יש בהן סיכוי, אולי יותר טוב מאי פעם, למדינה יהודית דמוקרטית שחיה בביטחון, בשלום, בתמיכה בינלאומית ובתקווה שאין בלתה".

 
 
 
 
 
 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.