כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
ארכיון

סטנלי פישר:"המשימה העיקרית כעת היא לשמור על המשך הצמיחה של המשק ועל יציבותו הפיננסית - ובכלל זה, יציבות המחירים"

17/02/2008

את הדברים אמר הנגיד ביום חמישי בפני מועדון המנהלים של איגוד התעשייה הקיבוצית.

עוד אמר הנגיד: "מאז שנכנסתי לתפקיד הנגיד, אני משתדל לערוך, מדי פעם, סיורים באזורים ובמגזרים שונים בארץ במטרה להכיר מקרוב את הסוגיות השונות בחברה ובכלכלה הישראלית.

אחד הסיורים שאני זוכר לטובה היה סיור שהוקדש ברובו לתעשייה הקיבוצית. ביקרתי במפעל "ברמד" שבקיבוץ עברון ובמפעל "פלסאון" שבקיבוץ מעגן מיכאל. התרשמתי מאוד מהמפעלים ומהיוזמה שראיתי שם, כמו גם מהיכולת והנחישות להמשיך ולייצר גם בתקופה הקשה ההיא, ימי מלחמת לבנון השנייה. 

בתור מי שגר חצי שנה בקיבוץ מעגן מיכאל בשנות ה-60, התרשמתי מאוד גם מהשינויים שחלו מאז ובגישה החדשה - מקיבוצים חקלאיים לקיבוצים חקלאיים ותעשייתיים. יש לי הערכה רבה מאוד לתעשייה הקיבוצית ואני מאוד שמח על ההזמנה שלכם לדבר בפניכם היום.

בדברים שלי היום אתייחס בעיקר למצב המשק, למדיניות הריבית של בנק ישראל, ובקצרה לחוק חדש לבנק ישראל.

מצב המשק הישראלי
עפ"י הנתונים המעודכנים שבידינו, נמצא המשק הישראלי במצב מאוד טוב - הוא צומח בקצב מהיר ויציבותו הפיננסית נשמרת, גם באופן אבסולוטי וגם יחסית למדינות המפותחות. כמו כולם, אנחנו מודאגים מהמצב הבעייתי במשק האמריקאי, והשלכתו לכלכלה העולמית, בכלל ולמשק הישראלי, בפרט. אתייחס לנושא זה בהמשך. 

לפי אומדני בנק ישראל, צמח התוצר ב-2007 בכ-5.5% וצפוי לצמוח השנה בכ-3.6%. אמנם זהו קצב נמוך יותר מהצמיחה ב-2007, על רקע הצמצום הצפוי בהיקף הסחר העולמי, אבל גבוה יחסית למדינות המפותחות. כתוצאה מצמיחת המשק, חלה עלייה בשיעורי התעסוקה וההשתתפות בשוק העבודה, וירידה באבטלה - וזה מקיף את כל האוכלוסייה. 

האינפלציה הסתכמה ב-2007 ב-3.4% - מעל ליעד יציבות המחירים - בין 1% ל-3% לשנה. במידה מסוימת זו הייתה הפתעה, משום שעד סוף אוקטובר, היו ההערכות והתחזיות במשק כי האינפלציה תסתכם ב-2007 ב-2.4% - קרוב לאמצע היעד.

בחודשים האחרונים של 2007, הושפעה העלייה המהירה שנרשמה במדדי המחירים מעלייה במחירי האנרגיה והמזון בעולם ומהיחלשות הקשר בין שער החליפין למדד המחירים. מדיניות בנק ישראל מכוונת להחזיר את האינפלציה - במבט של 12 חודשים אחורה - לתוך היעד בהדרגה ואנו צופים שהדבר יקרה סביב אמצע 2008. 

המשימה העיקרית בפני המדיניות המקרו-כלכלית כעת היא לשמור על המשך הצמיחה של המשק ועל יציבותו הפיננסית - ובכלל זה, יציבות המחירים. זאת, במיוחד בעת הנוכחית, כאשר הצמיחה בסחר העולמי עלול לרדת, ויש משבר פיננסי במדינות המפותחות.

ההצלחה של הכלכלה הישראלית מושכת, באופן טבעי, השקעות בהיקף ניכר. לא מדובר רק בהשקעות של זרים אלא גם בהשקעות של ישראלים שחוזרים להשקיע בארץ. זהו תהליך מבורך שמניע את המשק קדימה. כמעט כל יום אנחנו שומעים על עוד חברה ישראלית שנקנית ע"י משקיעים זרים.

לאחרונה, עולה השאלה האם ייסוף השקל היא תוצאה של פעילותם של ספקולנטים. אין בנתונים עדות לכך ולקיומו של גל של תנועות הון לטווח קצר. אין זה אומר שאני לא חושב שלפערי ריביות עם חו"ל אין השפעה מסוימת על כל סוגי תנועות הון. כך למשל, חברה שצריכה להשתמש במט"ח בפעולות השוטפות שלה, לוקחת את זה בחשבון כאשר צריכה להחליט באיזה מטבע להחזיק את היתרות שלה.

נוסף על כן, נהנה המשק הישראלי מעודף בחשבון השוטף במאזן התשלומים. אבל גם הוא לוחץ להתחזקות השקל. לאלה מתווספת היחלשותו הדולר מול כל המטבעות בעולם, כולל השקל, על רקע הבעיות הכלכליות בארה"ב. 

הדיון הציבורי סביב שער החליפין מתמקד בדרך כלל בהתחזקות השקל מול הדולר. אבל שער החליפין הרלוונטי לסך הייצוא הישראלי הוא שער השקל מול סל המשקלל את המטבעות של שותפות הסחר עם ישראל, עפ"י המשקלות הרלוונטיים, במונחים ריאליים. שיעור ההתחזקות של השקל מול סל כזה הוא של כ-5% לעומת השער ששרר בממוצע בשנתיים האחרונות.

אני רוצה להדגיש שאני סבור שהייצוא חשוב למשק הישראלי ומבחינתו עדיף שקל פחות חזק. אבל, ככל שהמשק ימשיך להצליח, כך ימשיך להיות לחץ מסוים להתחזקות השקל.

לדוגמה, כתוצאה ממצב המשק והצלחתו בשנים האחרונות, נודע לנו השבוע שחברת דירוג נוספת - Fitch - העלתה את דירוג האשראי של המשק. מיד עם ההודעה - תוך חצי שעה - ירד שער החליפין של השקל מ-3.64 ל-3.61 ש"ח לדולר. אני משאיר לכם להסיק את המסקנה מהעובדה הזאת.  זה מוביל אותי לנושא הבא.

מדיניות הריבית של בנק ישראל
יציבות המחירים היא נדבך מרכזי ביציבות המשק והיא תשתית הכרחית ביכולתו לצמוח לאורך זמן. אזרחי ישראל שחוו על בשרם את תקופת האינפלציה וחוסר היציבות, עד לתכנית הייצוב למצב המשק ב-1985, מבינים זאת היטב. 

מדיניות הריבית של בנק ישראל מיועדת לשמור על יציבות המחירים ובכך לתמוך בצמיחה בת-הקיימא של המשק, והגברת התעסוקה לאורך זמן. זאת, משום שרק ביציבות מחירים יכול הסקטור העסקי לבנות אסטרטגיה עסקית ארוכת טווח, יכולים העובדים והמעסיקים לחתום על הסכמי שכר ארוכי טווח שיקנו סביבת עבודה שקטה, יכולה הממשלה לנהל מדיניות תקציבית ומדיניות רפורמות שמתמקדת ביצירת תשתית לצמיחה ארוכת טווח, ויכולים האזרחים לתכנן את הוצאות המשפחה שלהם לטווח ארוך, על סמך ההנחה שרמת השכר והחסכונות הריאליים לא יישחקו. כפי שאנחנו זוכרים מהעבר הלא מאוד רחוק, בעולם של עליות מחירים נפגעים כולם - והראשונים הם בני השכבות החלשות. 

לפיכך, מתקבלות החלטות הריבית מתוך ראייה של טובת המשק כולו ועל בסיס ניתוח מקיף של מכלול הנתונים הכלכליים הקיימים. כאשר קיבלנו את החלטת הריבית האחרונה הסברנו בהודעה לעיתונות כי "קיים במשק לחץ אינפלציוני שנובע בעיקר מהמשך הצמיחה המהירה במשק וסגירת פער התוצר, והעליות במחירי היבוא, במיוחד האנרגיה והמזון, במחצית השנייה של 2007". "מנגד", אמרנו עוד בהודעה, "ההשפעות של ההאטה הצפויה בצמיחה בארה"ב ובסחר העולמי הן להקטנת הלחצים האינפלציוניים במשק הישראלי", וציינו שגם "היחלשות הדולר מול השקל צפויה למתן את הלחצים לעלייה במחירים במשק בחודשים הקרובים".

אם נוריד ריבית כל עוד הלחצים האינפלציוניים יימשכו נאיץ את האינפלציה שממנה נסבול כולנו, אבל בעיקר האוכלוסיות החלשות. אבל, אם הלחצים האינפלציוניים ייחלשו - למשל, עקב "ההשפעות של ההאטה הצפויה בצמיחה בארה"ב ובסחר העולמי" ו/או "היחלשות הדולר מול השקל" - כפי שהסברנו בהודעה לעיתונות - נוכל להוריד את הריבית בלי לסכן את המשק.
לגבי התערבות בשוק מט"ח, כבנקאי מרכזי אף פעם לא אומר "אף פעם", אבל זהו צעד ששמור למקרים קיצוניים של חוסר תפקוד תקין של השוק, או של כשל שוק, או מצב חירום. זה לא המצב היום, שוק מט"ח מתפקד היטב, המחזורים גדולים, נקשרות עסקאות ואין צורך והצדקה בהתערבות. 

אז מה כן ניתן לעשות? ישנם צעדים אפשריים, כמו ההמלצות של "ועדת ארצי". תמכנו בהמלצות אלה בממשלה ואני מאמין שהיישום שלהן עשוי לסייע.

מה שאני לא מציע זה לכפות מדיניות ריבית על בנק ישראל. כפי שאמרתי ביום ראשון השבוע: תהיה טעות חמורה שחוק למוסד כ"כ מרכזי וחשוב כמו בנק ישראל, יחוקק כדי לתת מענה למצב נקודתי. חוק כזה צריך להיות נכון להרבה שנים קדימה ולטובת המשק כולו.  וזה מוביל אותי לנושא הבא.

חוק בנק ישראל החדש 
חקיקת חוק חדש לבנק ישראל הוא דבר חשוב. החוק הנוכחי מיושן ואינו תואם את הנורמות המקובלות במדינות המפותחות. בנק ישראל מגבש, בשיתוף עם משרדי ראש הממשלה והאוצר, הצעה לחוק חדש לבנק, מתוך ראייה ארוכת טווח של טובת המשק והחברה. על בסיס הנורמות המקובלות במשקים המפותחים. 

חוק בנק ישראל החדש יקבע את עצמאותו של הבנק ואת יעדיו; יגדיר ועדה מוניטרית בראשות הנגיד, ובה חברים פנימיים וחיצוניים, לקביעת מדיניות הריבית; יגדיר מועצה מנהלית ובה רוב לחברים חיצוניים, בראשות אחד מהם, לקבלת החלטות בתחומים הניהוליים של הבנק; ויחייב מסגרת של שקיפות ודיווחיות. החברים החיצוניים בוועדה ובמועצה יהיו מומחים בתחומם ובלתי תלויים. 

אני רוצה בהזדמנות זאת, להתייחס במיוחד ליעדי הבנק. הנורמה המקובלת בחקיקה המודרנית לבנקאות מרכזית היא לקבוע לבנק שלושה יעדים עפ"י סדר עדיפויות. לפיכך, עמדת בנק ישראל היא כי על החוק החדש של הבנק לקבוע כי היעד הראשון הוא השגת יציבות מחירים ושמירה עליה; בכפוף לכך, תמיכה במטרות הכלכליות האחרות של הממשלה - ובראשן צמיחה ותעסוקה; ותמיכה ביציבות הפיננסית של המשק. כך, נקבע, למשל, בחוקים של הבנקים המרכזיים של אירופה ושל אנגליה. אמנם לא כך בחוק של הפד, שהוא מ-1913, אבל במאמריו מסביר הנגיד, בן ברננקה, כי לדעתו יש לשנות את החוק שם לפי ההגדרה המקובלת כיום. 

יש שתי סיבות עיקריות לסדר העדיפות בין היעדים: 
1) לטווח ארוך, מדיניות הריבית משפיעה בעיקר על האינפלציה ורק מעט על הצמיחה. לכן, היתרון היחסי של מדיניות הריבית - ככלי המדיניות העיקרי של בנק מרכזי - הוא בהשגת יציבות מחירים ושמירה עליה לאורך זמן;
2) לפעמים - כמו במצב היום - מבחינה אחת, דרושה עליה בריבית, ומבחינה אחרת, דרושה ירידה בריבית. רצוי שהחוק יגדיר סדר עדיפות כך שיהיה מובן לכולם, וכדי שהבנק המרכזי לא יעבור מיעד ליעד מדי פעם. במילים אחרות, קביעת סדר עדיפות תמנע מדיניותו לא-עקבית לאורך זמן - דבר שיבלבל את הציבור והשווקים, ויותר גרוע מכך - תמנע מדיניות שתחליש את יציבות המחירים ותחזיר את האינפלציה.

לסיום, אני רוצה לומר: ברור שהיעד החשוב ביותר של המדיניות המקרו-כלכלית היא צמיחה בת-קיימא ויצירת תעסוקה לאורך זמן. זו המטרה הכלכלית המרכזית של מדינת ישראל. אבל חייבת להיות חלוקת עבודה נכונה להשגת היעד, לפי היתרונות היחסיים של כל כלי מדיניות. בידי ממשלה כלי מדיניות התקציב וביצוע רפורמות; ולבנק ישראל כלי אחד: כלי הריבית, שהיתרון היחסי שלו הוא בהשגה ושמירה על יציבות מחירים - שהיא תשתית חיונית לצמיחה ותעסוקה. לכן, קביעת יעד של יציבות מחירים כיעד ראשון היא הדרך לשילוב ידיים עם הממשלה בהשגת הצמיחה בת-הקיימא".
 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.