כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
ארכיון

פרופ' ליאו ליידרמן : "ארגנטיניזצייה של ישראל- זוהי הסכנה הגדולה ביותר למדינה בטווח הארוך"

8/11/2007

במסגרת האסיפה הכללית השנתית של איגוד החברות הציבוריות שנערך ב- 6 לנובמבר 2007, ניתח פרופ' ליאו ליידרמן מאוניברסיטת תל-אביב והיועץ הכלכלי של בנק הפועלים, את מצב המשק הישראלי בהווה וחזונו לטווח הארוך.פרופ' ליידרמן דיבר על ההווה "הוורוד" והציג עתיד פסימי שבה עלולה מדינת ישראל למצוא עצמה ב-20 השנים הבאות.

בהתייחסותו לועדת בכר אמר פרופ' ליידרמן:"אי אפשר לבחון את ועדת בכר בשנה אחת כאשר רוב ההשפעה מוכתבת על ידי העולם". "מבחינת העלות למשק הבית הישראלי הרי שכרגע התוצאה היא תשלום כסף גבוה יותר מאשר לפני ועדת בכר".

"האם הפיקוח טוב יותר ? המבחן האמיתי יהיה בעת משבר, בזמן מיתון ולא כאשר המשק נמצא בשיאו,יש צורך ב-Testing-Time בתקופות קשות ולא בתקופות טובות והזמן יגיד את שלו" והוסיף כי:"נכון להיום מידת הפיקוח החוץ- בנקאית פחותה מאשר נקבע".

לדבריו של פרופ' ליידרמן אין צל של ספק שישנם שיפורים דרמטיים במשק הישראלי- המגזר העסקי צומח בקצב של 6% בשנה,גידול בהשקעות הריאליות, קיטון באבטלה, כניסת הון מחו"ל והתמודדות טובה מול זעזועים פנימיים וחיצוניים.

ההישגים של המשק הישראלי ידועים והאם ישראל תיכנס או לא תיכנס ל-OECD ??? האם מחר בבוקר יעלה הדירוג שלנו ???  זה לא הנושא החשוב ביותר כיום!!!

לדבריו של פרופ' ליידרמן השילוב של שלושה גורמים עיקריים תרמו לשיפור המצב הכלכלי בשנים האחרונות:

1.הרפורמות המבניות במשק, הליברליזציה במט"ח,תנועות הון חופשיות,פתיחת הסחר הבינלאומי וחשיבות המשך תשתית הרפורמות שהונחו.

2.חל שיפור עצום באיכות הניהול של מדיניות המאקרו בישראל, הגלובליזציה עשתה את שלה והכניסה אלמנט של משמעת מוניטרית מצד בנק ישראל,אשר שומר על רמת אינפלציה נמוכה, בד בבד עם ריסון פיסקאלי מצד משרד האוצר אשר דואג לירידה ביחס החוב החיצוני לתוצר,מדובר במדיניות פיסקאלית מהטובות בעולם,פתאום יש אג"חים לטווחים של 20 שנה.

כיום להערכתו של פרופ' ליאו ליידרמן אי אפשר לזעזע את המשק בירידת ריבית של 2% ,כפי שנעשה בסוף שנת 2001 והפתיע את כל שוק ההון, כאשר נוהלה מדיניות של הרחבה פיסקאלית מה שבא לידי ביטוי בשנת 2002.

3.הסתגלות מהירה של המגזר העסקי בישראל לעידן הגלובליזציה. מגזר שידע "לקפוץ למים" בהשקעות נדל"ן בחו"ל, בהיי-טק ביצוא תוכנות למדינות כמו רומנייה, טורקייה ורוסייה.כל אלו נותנים את ביטויים ביצוא שירותים ובסופו של דבר בנתוני בנק ישראל.

לדבריו של פרופ' ליידרמן:"אלו שלושת השיפורים של המציאות ולא הדמיון- אך כיום אנו הולכים ותלויים יותר ויותר בשינויים ובזעזועים אשר בשווקים הפיננסיים הגלובאליים,כגון: עצבנות בשווקים פיננסיים – משבר האשראי (ראה מריל לינץ' וסיטי בנק) וזעזועים בשוק הנדל"ן האמריקאי, ירידות אשר עלולות להביא למיתון כלכלי בארה"ב ובשאר העולם כאשר אנו חלק מהעולם הגלובאלי וסביר להניח שגם אנו נושפע מכך".

"על פי ההערכות של בנק הפועלים, קרן המטבע הבינלאומית וגופים נוספים הנחיתה תהיה רכה יחסית.מכיוון שסביר להניח כי נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר האמריקאי לא יתנו למשק האמריקאי ליפול ב"נפילה חופשית" והם יעשו שימוש ראוי במכשיר הריבית והתקציב.כאשר מדינת ישראל הנה חלק מהעולם הגלובאלי".

פרופ' ליידרמן פאסימי לגבי העתיד והוא טוען שב-20-10 שנים הבאות יש מקום לדאגה רבה עקב מספר סיבות עיקריות,כגון:נושא הגרעין האיראני ושינויים בגיאו-פוליטיקה העולמית, כמו עליית המזרח,הודו וסין, על חשבון המערב.

ישנן גם בעיות של פערים חברתיים שהולכים וגדלים,משבר רציני ביותר בתחום החינוך הכולל גם את בתי הספר וגם את האוניברסיטאות.כאשר לפי הקריטריונים הבינלאומים הביצועים של התלמידים בבתי הספר והסטודנטים באוניברסיטאות הולכים ופוחתים ביחס לשאר העולם.

קיימת בעייה רצינית של זליגת מוחות לחו"ל גם מהאקדמיה וגם מהתעשייה.ובנוסף לכך אין כניסה של מוחות חדשים לארץ.

בעבר, מי שנסע לחו"ל ללימודי דוקטורט חיכה לחזרתו לארץ אך כיום הרבה מעדיפים להישאר ללמד,לעבוד ולהתפתח בחו"ל כולל העברת כל המשפחה מהארץ לחו"ל.

אנו מבריחים את ההון הכי טוב שיש לנו שזהו ההון האנושי ובד בבד, מבלי לשים לב, נתעורר יום אחד ונגלה כי איבדנו את מיטב אנשי המדע, הכלכלה, הרוח והתעשייה אשר יפתחו ויתפתחו במדינות אחרות. אך לא נראה זאת בשנת 2008 אלא נרגיש זאת בטווח הארוך.

קיימת כיום אופטימיות בהווה לטווח הקצר עם הרבה סימני שאלה לטווח הארוך של ה-20-15 שנה קדימה.

האופק הולך ומתקצר מיום ליום ומשנה לשנה.את הפוליטיקאים שלנו מעניין מה קורה בין הבחירות לפריימריס או בין הבחירות הבאות. אך השאלה היכן אנו רואים עצמנו בעוד 15 - 20 שנה מהיום אינה עולה כלל לדיון רציני.

האם אנו רוצים להיות כמו המערב או המזרח העולה ? או כמו ארגנטינה אשר נגועה בפופוליזם ???

קיימת הדילמה של הטווח הקצר מול הטווח הארוך אשר דורשת אחת מהשתיים:

1. משבר גדול אשר יזעזע את המשק ויפתח את העיניים ל"פוליטיקאים".

או לחילופין,

2. חזון של "מדינאים" שיסתכלו קדימה.

ולסיכומו של דבר אמר פרופ' ליידרמן : "ארגנטיניזצייה של ישראל- זוהי הסכנה הגדולה ביותר למדינה בטווח הארוך"

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.