כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מדיניות כלכלית

מאיר שטרית: "אם לא הייתה השנה שנת בחירות, היינו מפזרים עוד 8 רשויות ערביות; הישובים הערביים מקבלים פי 3 מענקים מהיהודיים"

3/07/2008

את הדברים נשא אמש שר הפנים במסגרת פורום קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה אשר נערך השנה באילת בדיון העוסק במשבר ברשויות המקומיות.

עדי אלדר, יו"ר השלטון המקומי:  בכוונה מחזיקים אותנו ברף נמוך מאוד, כדי שכל הזמן נזדקק לשלטון המרכזי. אם השלטון המרכזי היה הגון, היה צריך להחזיר מיליארד ₪ ויותר.

שר הפנים מאיר שטרית: "ברור לי שיש משבר ברשויות המקומיות, בחלקן בכל אופן – אבל צריך לזכור שרוב הרשויות המקומיות מתנהלות באופן תקין. משרד הפנים מתערב במקרים שבהם יש משבר. לגבי אחוזי הגבייה – אחד הבעיות שקיימות היא הפער בין ההוצאות וההכנסות לנפש בין סקטור המיעוטים לסקטור היהודי. הסיבה העיקרית לפער הזה היא חוסר היכולת של הרשויות לגבות את הארנונה. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. המצב הזה מחייב תיקון ממשי, ולכן נאלצתי לפזר 17 רשויות, מתוכן כ-14 רשויות, ואם לא היו השנה בחירות, היינו מפזרים עוד 8 רשויות ערביות. היישובים הערביים מקבלים פי שלושה מענקים מהמדינה. אני לא מקבל את הטיעון שהארנונה, הביוב והמים זה הדבר היחיד שהתושבים האלה לא יכולים לשלם – הם הרי כן משלמים עבור חשמל, טלוויזיה, צריכה. לצערי, אכיפת החוק היא מאוד לוקה בחסר, בגלל המשטר החמולתי. אנחנו הקמנו ועדה חדשה בראשות יעקב שני, שתפעל לשינוי שיטת חלוקת מענק האיזון. אני מצטרף לטענה שהאי שוויון בהקצאת המשאבים למערכות החינוך הוא שערוריה. זה פשוט סקנדל. לכן הצעתי לעשות מדרג חדש, שלפיו יישובים חלשים יקבלו מענקים יותר גבוהים להשקעה בחינוך. תפקידי כשר הפנים להבטיח שכל תושב, יהודי, מוסלמי או נוצרי יקבל שירותים ברמה ראויה. ואם המועצה לא יכולה לספק זאת, תפקידי להחליף את המועצה. באותם יישובים שמיניתי מועצה קרויה השיפור בגבייה הוא עצום. כשיש מנהיגות טובה, ראש טוב – הכל טוב".

ח"כ אופיר פז פינס, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת: "אם האוצר היה נותן 600 מיליון שקל, כל הדיון הזה לא היה קיים כבר. צריך לבחון מחדש את נוסחת גדיש מכל הכיוונים – יש הרבה עיוותים ודברים שאינם רלוונטים בנוסחה. מאיר שטרית צודק כשהוא מדבר על ניהול, אבל חברים יקרים – אנחנו התעלמנו מהאפליה הממוסדת כלפי המגזר הערבי, ובוא לא נכבס מילים, כי פשוט נמאס מזה כבר. כל הטענות על הניהול הכושל – הכל נכון, אבל אם חסרים מקורות הכנסה עצמיים – וחסרים בענק – אז על מה אנחנו מדברים? אז אם רוצים לשנות, את זה צריכים לשנות. אפשר להפנות תקציבים באחוזי גבייה, אבל השאלה לאן רוצים להגיע, כי בסופו של דבר הפערים מתרחבים, ואנחנו אלה שמקבעים אותם לאורך כל כך הרבה שרים. אני לא רואה באיחוד רשויות את המפתח – הדברים האלה בדרך כלל לא מצליחים. המטרה באיחודים היא השוואת שירותים בין מועצות חזקות וחלשות, ולא רק קיצוץ עלויות. חוק העיריות – אנחנו פועלים להעברתו, אבל זה חוק עיריות קטן. צריך חוק עיריות גדול בין הממשלה לשלטון המקומי, ולא בין משרד הפנים לשלטון המקומי.

שר האוצר רוני בר און: "כשייצגתי את חוק העיריות, ה"גדול", אמרתי שמיד כשהחוק הזה יעבור אנחנו מעבירים את חוק יסוד השלטון המקומי, הצעד המשלים. חוק העיריות הוא הטיוטה התחתונה, וברגע שהטיוטה הזאת תהיה מונחת, ניתן יהיה להסדיר את הקומה החוקתית, העליונה".

פז-פינס: "מאיר שטרית ואני יזמנו את העלאת אחוז החסימה. לא הצלחנו להעביר את זה בכנסת, למרות שקדימה והעבודה מאוד בעד. בחוק העיריות אנחנו רוצים לצמצם את מספר חברי המועצה, אבל לתת להם יותר כלים – גם את זה עוד לא הצלחנו להעביר, כי גם הכנסת היא אוסף כזה של סיעות קטנות. אבל לא ויתרנו. אני מקווה שעד סוף השנה הזו חוק העיריות יחוקק".

ח"כ מנחם בן ששון (קדימה), יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת: "אנחנו חושבים שבהתקדמות של טלאים ובאלתורים נצליח לפתור את הבעיות. שר הפנים הנוכחי מנסה לספר לכם שהיום יעקב (שני) מנסה לפתור את הבעיה כי גדיש כבר מת, ובפעם אחרת נצטרך לעדכן גם את הפתרונות החד פעמיים שהוא ימצא. אם נמשיך לחשוב שהרשויות המקומיות הן מריונטות שמופעלות מלמעלה שיכולות גם לפקח על איסוף הצואה של הכלבים, החניה... ולכן השילוב שנקרא מדיניות, שיש בו הנחתה, פיקוח וירידה לפרטי הפרטים, היא מחזירה אותי לימי הביניים. אותה לימדתי ואני מלמד באוניברסיטה. סוד ההצלחה של עם ישראל היה שהארגון המרכזי עסק בשאלות כלליות, וההתנהלות בשטח נקבעה בתוך הקהילה. הפתרון של חשב מלווה (לרשות המקומית) הוא נוח לרגע, אבל יערער את הדמוקרטיה שלנו עוד יותר. אפשר להתחיל באמנה, בין הממשלה ובין הרשויות, שממנה תצא התשתית של החוקה. יש לנו כבר כמה נוסחים – ניקח את הדברים האלה ונבנה אותם".

עדי אלדר: "מי שבעצם מנהל את המדינה מבחינה פנימית אלו הרשויות המקומיות. אנחנו צריכים לתת את התשובה בסוף לתושב. אם אני אתמול בערב הייתי בקניות עם רעייתי, לפחות עשרה אנשים תפסו אותי בסופר עם בעיות. ואני לא יכול להגיד לו 'יש לי משרד', אני צריך לתת תשובות על כל מימדי החיים של תושב במדינת ישראל. מדינת ישראל לוקה בחילופי שרים בצורה שלא תיאמן, אני לא חושב שיש עוד מדינה שבה כל שנה מתחלף שר פנים. מבחינתנו, כשמתחלף שר פנים אנחנו מתחילים הכל מחדש. זה פשוט לא יאומן".

בר און: "כשאני הלכתי (ממשרד הפנים), אתם שמחתם להתחיל הכל מחדש"

אלדר: "יש נושאים שלא מופיעים במחקרים, ואלו המטלות שנופלות על השלטון המקומי כל בוקר. החליטה למשל מדינת ישראל לתת הזנה למעוטי היכולת – אנחנו מברכים על כך – אבל הממשלה לא מממנת אותה. שום ראש רשות מקומית לא יכול להרשות לעצמו שדווקא הילדים החלשים לא יאכלו. זה לבד, נאמר, חצי מיליון שקל לתקציב, שלא היה מתוקצב. כך גם 'חוק נהרי', שקבע להשוות את רמת מערכות החינוך – 400 מיליון שקל – ואפס תקצוב לרשויות המקומיות. השרה יולי תמיר הולכת לשים עלינו עוד 200 מיליון שקל, אחרי שלבנת שמה גם כן סכום דומה. והסעות – 300-400 מיליון שקל. מאיפה נביא את הכסף? אחר כך מתפלאים שאנחנו קורסים, שלא יודעים לנהל, מושחתים? כשאנחנו פותחים באיזשהו מאבק, יש עיתונאים של משרד האוצר שכותבים פתאום שראשי הערים מושחתים. אני לא יודע איך היד לא רעדה ב-2003 לשרים שהצביעו על קיצוץ של מיליארד שקל לרשויות. שר האוצר היה נתניהו, ואברהם פורז שר הפנים. עד היום המדינה משלמת את המיליארד הזה. אנחנו לא מסוגלים להתמודד. רשויות מאוזנות היום הולכות לתהום של גרעונות. ב-2002 כ-120 קיבלו את פרס השר לאיזון תקציבי, ואחרי שהורידו את המיליארד כמעט רק המועצות האזוריות קיבלו את הפרס הזה. הממשלה חותמת על הסכם שכר, ורוצה לחייב אותנו למלא אותו. אין מאיפה. אין כסף לשלטון המקומי במדינת ישראל. לדעתי, בכוונה מחזיקים אותנו ברף נמוך מאוד כדי שכל הזמן נזדקק לשלטון המרכזי. אם השלטון המרכזי היה הגון, היה צריך להחזיר את המיליארד ויותר מכך. השלטון המקומי מממן את החינוך והרווחה במיליארדי שקלים. כשמדברים על עצמאות השלטון המקומי – כל שר פנים שנכנס מצהיר 'רבותי, אני הולך לתת לכם סמכויות'. אלה דיבורים בעלמא".

בר און: "לפחות הדברים שאני עשיתי אתה לא יכול לומר שהן רק הבטחות. אנחנו שיחררנו רשויות מתלות בוועדות מקומיות. בעיקר יש לי מחלוקת עם אלדר לגבי הדרך שבה מציגים את הנתונים הכספיים – אם מדברים על מענקי האיזון יש בעיה לעשות את ה-catch up עם ההפחתה של 2003. אבל מ-2002 יש עלייה. למה אתם שוכחים להגיד שפטרנו אתכם השנה ממס מעסיקים? שנתנו לכם הנחה בארנונה? כל הדברים האלה מסדרים את החשבון".

שאוקי חטיב, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל: "אני רוצה להזכיר לשר הפנים על חשיבותו של הממשל המקומי במגזר הערבי: הוא הארגון החשוב ביותר, גוף המבטא את כוחו של הציבור הערבי, שלא מקבל ייצוג בשלטון המרכזי. אם היום הממשלה ושר הפנים ימשיכו לראות את השלטון המקומי מתוך הפריזמה של המספרים... הם ימשיכו לפספס את ההזדמנות לטפל בבעיות של הרשויות הערביות. איך יכול להיות ששר פנים יחליט לפזר כל כך הרבה רשויות מקומיות? זה לא נתפס. זה לא מסייע לטווח ארוך. צריך תוכנית שורש. בנושא אחוז החסימה – אני בעד העלאת אחוז החסימה.

שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת הנגב: "שורש הרע בשלטון המקומי הוא המעורבות המפלגתית, הפוליטית; אני מבטיח לכם שאם תהיה שביתה ואם כל שרי הממשלה לא יעבדו חודש ימים – שום דבר לא יקרה".

יעל גרמן, ראש עירית הרצליה: "לא יכול להיות שאני לא אוכל לקיים את המצע שלי בגלל החלטות של פקידים".

שטרית: "הבעיה ביישובים הערבים קשורה בראש ובראשונה לנורמות הניהול בהם".

סטס מיסז'ניקוב, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת: "ביקרתי בבאר שבע, ונתקלתי בבעיה: מה עם הרשויות שמבריאות את עצמן, איפה התמריץ שלהן, כשהן כבר לא זכאיות למענק איזון? קיצוצי flat מגיעים באמצע השנה. איך אפשר באמצע שנה לקצץ 6 מיליון שקל בתקציב של חצור הגלילית?"

בר און: "בשלוש השנים האחרונות לא היו קיצוצי flat".

מיסז'ניקוב: "מה לעשות שיש פרוטוקולים של הדיונים בוועדה? אדוני שר האוצר, תתחשב גם בדיוני ועדת הכספים בבניית תקציב המדינה. אני יודע שיש 700 מיליון שקל רזרבה שלא הועברו לרשויות המקומיות".

שטרית: "התוספת של 250 מיליון שקל היא תוספת שסוכמה בין שר האוצר לביני. זאת עובדה. זה בא כפיצוי על הסכם השכר. לא היה השנה שום קיצוץ Flat במענקים השנה ובשנתיים האחרונות, היה איזון עם נוסחת גדיש. לכן נעשה קיצוץ בחלק מהמענקים שהועברו לרשויות – אבל בסך הכל נותר אותו הסכום".

שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת הנגב: "שורש הרע בשלטון המקומי הוא המעורבות המפלגתית, הפוליטית. כל זמן שהדבר הזה לא יעבור שינוי אנחנו נישאר באותו מצב. המבנה הקיים, שהוא פוליטי מפלגתי, הוא המסלקה של כל המפלגות כולן, שדואגות לסדר למקורבים ולחברים שלהן משרות על חשבון השלטון המקומי. חוק העיריות הוא חוק רק לכל הכיוונים. בבסיס החוק יש מגמה ברורה שמנסה לסרס את עבודת הרשות המקומית והרשות עצמה, כולל כל עובדיה. בדומה למה שקרה לממשלה. אני מבטיח לכם שאם תהיה שביתה ואם כל שרי הממשלה לא יעבדו חודש ימים – שום דבר לא יקרה. שבוע או שבועיים שביתה ברשויות המקומיות – כל המדינה עומדת על הרגליים. בתוך החוק הישראלי, האחריות כולה עלינו – הסמכות כולה עליכם, בידי הממשלה. אני זה שנפגש כל בוקר עם התושבים. השינוי המתבקש במדינה הוא להפוך את כלל השלטון המקומי לשיטה שבה פועלות המועצות האזוריות. איך קורה שדווקא במועצות האזוריות המצב הוא כל כך טוב? יש בהם שיעור גביית ארנונה גבוה יותר וגירעון קטן יותר. המבנה המיוחד של המועצות – שאין בהן פוליטיקה מפלגתית, שהיא שורש הרע – הוא מה שהופך אותן לכל כך מוצלחות. בכל פעם שאתה פוגע במענק האיזון אתה מוצא את אותה הוצאה בתוכניות הבראה".

בר און: "ההצעה להתנות חלק ממענקי האיזון בשיעור הגבייה העצמית הינה נושא ברוך. בקשר לטענת צמצום התקציבים של המועצות האזוריות - אנחנו חושבים שהעלות הממוצעת של שירותים שניתנים לתושב היא גבוהה יותר בשל המרחקים הגדולים. שיפור היעילות לעומת פגיעה בייצוגיות – אם ברמת העובדות אנחנו ואתם יודעים להגיד שיש בחלק מהרשויות סוג של ניהול כושל, אפילו בלי שזה יהיה פלילי, למה לא להיכנס לדגם המקובל של הפרדה בין דרג שקובע את המדיניות לדרג שמבצע אותה?"

יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה: "אני סבורה שהממשלה צריכה להקים כוח משימה לאומי באופן דחוף, כדי לטפל בבעיה של המגזר הערבי – וגם של החרדי – זו בעיה שמאיימת גם על הכלכלה אבל גם על הדמוקרטיה. יש לנו במדינה דגם של שלטון מקומי שהוא דמוקרטי. יש לנו, ברשויות המקומיות, את כל הכלים להיות ארגון מאוד מאוד דמוקרטי, משום שבבסיס יש לנו את הבחירה הישירה. אבל לא יכול להיות שלצד זה יקצצו בסמכויות שלנו – כי הבחירה הישירה משמעה הכרה בסמכויות. אני סבורה שלא ניתן להפריד בין הדרג הקובע והדרג המבצע. לא יכול להיות שאני לא אוכל לקיים את המצע שלי בגלל החלטות של פקידים. תושבי מדינת ישראל משלמים מס הכנסה, מעמ ועוד כהנה וכהנה – וסבורים שהם מקבלים עבורו חוק חינוך חינם – ולא היא. את החינוך הם מקבלים מתוך כספי הארנונה. צריך להיות ברור מה הממשלה נותנת לנו".

פרופ' אביה ספיבק: "המשבר מקורו בקיצוץ ב-2003. זה בדיוק מה שקורה באוניברסיטאות, בכל מיני טענות על שחיתות והתייעלות. השיטה המשברית הזאת לא כל כך ברורה לי – קודם להכניס סקטור מסוים למשבר, ואחר כך לדרוש ממנו כל מיני דרישות. בבאר שבע, למשל, יש דרג ניהולי לא כל כך מקצועי, ואין ספק שראש עיר או ראש רשות מקומית מאוד חשוב בהבאת מקומות עבודה ושיפור איכות חיים. הרעיון שהדינמיקה של הקיצוץ תשפר את השלטון המקומי הוא משגה, כי במצב הנוכחי אנשים טובים לא ירצו להיכנס לתחום הזה".

יוסי קוצ'יק: "המסמך שהוצג כאו נורא. אני חושב שהחלוקה היתה צריכה להיות לשניים: בין אשכולות 1-5 ובין 6-10. הטיפול באשכול הנמוך הוא בעצם טיפול במגזר הערבי. נוצר מצב של אפליה מזעזעת. זה בלתי נסבל מה שאנחנו עושים לעצמנו ומה שאנחנו עושים לערביי ישראל".

שטרית: "זו השמצה לא נכונה!".

השר בר און הצטרף לזעקתו של השר שטרית, ח"כ חיים אורון הצטרף לטענתו של קוצ'יק.

קוצ'יק: "במשך ה-20 שנה האחרונות, מאז שרבין ניסה לעשות משהו, הפערים נשארים. כל ממשלה אומרת שהיא מנסה לעשות משהו, ותמיד התוצאה זהה והפערים נשמרים. יש כאן 1.5 מיליון תושבים שחיים בעוני נורא. זו לא שאלה של תקציבי איזון. בזמן הזה, בואו נעשה סקר צרכים לעשירונים הנמוכים, ובואו נסכם שפעם בארבע שנים הם עולים רמה סוציו אקונומית אחת. ניתן לעשות את זה, וחייבים לעשות את זה. תודה".

פרופ' ערן רזין: "אין הרבה מה לחזק את ראש הרשות, הוא חזק מכל הבחינות. צריך לחשוב מה עושים עם המועצה – העלאת אחוז החסימה, הקצאת משאבים לחברי המועצה, ולפחות בערים הגדולות צריך לשקול מעבר לשיטת בחירות אזורית – במיוחד משום שבערים גדולות יש שיעור הצבעה נמוך מאוד".

פרופ' אפרים צדקא: "פער לא בהכרח מעיד על אפליה. הודגש הנושא של שחרור השלטון המרכזי מאחריות למתן שירותים מסוימים. אנחנו חברה שבה ההכנסות לא שוות, ובחברה כזו אתה לא יכול לדרוש שוויון בצריכה – אם אתה מרוויח שכר גבוה, אז כמו שתוציא יותר על מכוניות, כך גם תוציא יותר על חינוך. כך למשל בארצות הברית. השלטון המקומי צריך לדאוג שלפחות תהיה רמה הולמת של שירות שיכול להינתן לכלל התושבים".

פרופ' דני רבינוביץ: "הנתונים שמראים שבישראל יש מערכת תמיכה רגרסיבית – כלומר, יותר לעשירים ופחות לעניים – זאת עובדה מדהימה. האשכולות הנמוכים בישראל הם הקורבנות העיקריים של כמה חוליים, כמו למשל שימוש במשאבים לאומיים לצורכי שליטה ופיקוח על מיעוטים. התהליך השני הוא נסיגה של המדינה ממחויבות לאזרח - היא ביטוי אופרטיבי לתהליך השלישי – ביסוס של תפיסות ליברליות פשטניות, ליברליזם אטום, אני מדבר על שימוש בתקציבים כפרס למתקדמים. האלטרנטיבה היא להסתכל על תקציבים כמס שנגבה מהמצליחים ביותר למען הנחשלים ביותר. הפרס שניתן בארץ הוא גם על ביצועים, אבל גם על זהות או השתייכות. הערבים והחרדים הם הדוגמאות הכי טובות בארץ. זה ויכוח מוסרי. זה שהדיון נדחה לא אומר שהוא אינו מוכרע - הוא מוכרע יום יום. מאזני הניכור וההקרנה של הניכור הזה על סוגיות של זהות ותודעה הם המחיר הכבד ביותר. זה מקח טעות ענק, היסטורי. אסיים בהסתייגות – אני חושב ששינוי מהותי ביחסים שנסקרים בדוח הזה הוא תנאי הכרחי, אבל הוא לא חזות הכל".

אחמד דבאח, ראש עיריית סאג'ור: "אחרי 2003 אמרו שהבעיה הייתה הקיצוצים, ולפני כן היתה הבעיה של ההתנהלות הבלתי תקינה של הרשויות. עד 2003 התנהלו הרשויות ללא ביקורת משרד הפנים, וזה הביא לבעיות שאנחנו מדברים עליהן היום, כמו גירעון, גבייה וחשב מלווה. מאז 2004 התחלפו שרי פנים בסדרתיות, ובמשך כל השנים האלו לא הוגש הסדר הנושים שהיה צריך להיות לסאג'ור. ועכשיו יותר מחמישים אחוז ממענק האיזון הולך לכיסוי הגירעון. עוד בעיה היא שאנשים במשך 25 שנה לא שילמו מים וארנונה – אנחנו צריכים עכשיו להתמודד איתם. ומי שלא סוגר את החוב הקודם, אי אפשר לתת לו הנחות לחשבונות העתידיים. ההתנהלות הקודמת גרמה לגירעון והביאה לבעיות בגבייה ובארנונה. אני מרגיש שאני לא חי במדינה דמוקרטית, ומביאים לי חשב מלווה רביעי והוא כל המטרה שלו לדרדר את העירייה ואת העבודה של ראש העיר. לפי דעתי עדיף לפטר את ראש העיר מאשר להביא חשב מלווה. אי אפשר לשלב ככה, צריך ליישר קו".

טארק  עואד: "אחת הבעיות בכפרים הערביים הוא הניהול הפנימי. האליטה של הכפר שלי ירדו ועברו לעכו ולכרמיאל, קנו איכות חיים. אני מסכים שצריך להעלות את אחוז החסימה, אבל שתהיה רוטציה מתאימה. יש פסימיות רבה בשלטון המקומי בסקטור הערבי.  

ח"כ חיים אורון: "את מענקי האיזון צריך להגדיל. כאשר באזורים הפריפריאליים, יהודים וערבים, ההוצאה לחינוך היא אחידה וכאשר הרמה היא לא אחידה, אנשים מערד עוברים לעומר, ומכפר יאסיף לעכו. האם אנחנו יכולים לבוא לשר האוצר ולהגיד 'אנחנו רוצים לתת שם יותר ושם פחות', במשך 10-15 שנה – במגזר הלא יהודי!".

ד"ר רמזי חלבי: "אני תומך באיחוד רשויות, אבל בתוך יוזמה ומדיניות של משרד הפנים והאוצר, ולא מתוך החלטה של הרשויות. בדרך כלל אנשים לא רוצים להתאחד עם השכנים שלו. יש את הדוגמה הספציפית של עיר הכרמל. אנחנו הסכמנו ללכת לאיחוד מתוך רצון ומשום שהבטיחו לנו עיר למופת וגן של שושנים. לא רק משום שרצינו, אלא משום שמענק האיזון קוצץ ב-40% - רטרואקטיבית - בשנת בחירות. היתה לי תחושה שהממשלה מזלזלת בשלטון המקומי ומצפה מאיתנו חצי שנה לפני בחירות למצוא מקורות מהאוויר. אם כבר עושים איחוד רשויות, צריך לתת לתושבים תחושה שכדאי להם. אני תומך בפיקוח סופר צמוד של משרד הפנים על הרשויות המקומיות. אני בעד בקרה בילט אין בתהליך, ולא ביקורת פוסט מורטם. להיות ראש רשות ברשות לא יהודית בישראל זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, כי מצד אחד יש לך את התושב שמשווה אותך ליהודים, ומצד שני אתה צריך להיות מחויב לניהול תקין".

פרופ' אבי בן בסט: "אפשר לתמוך באיחודים, אבל לא כגורם שיביא לחיסכון – אנחנו בדקנו והגענו למסקנה שאין לגודל הרשות קשר לגירעון. אין בכלל ספק שיש בעיית ניהול – ולא במובן האדמיניסטרטיבי, אלא במובן המנהיגותי. כי כשלא גובים ממישהו זה בגלל שחוששים לגבות ממנו, או שלא רוצים לגבות ממנו. אם אנחנו מסתכלים על ההוצאה לחינוך פר תלמיד – היא עולה מונוטונית עד כדי פער של פי שלושה באשכול הגבוה לעומת האשכול הנמוך. בכל המכלול של הפסקת שירותים בישראל, מדינת ישראל קיבלה החלטה על מענק האיזון, שאמור לפצות על הפער שבין הכנסה נורמטיבית לנפש לבין הוצאה נורמטיבית לנפש. ברגע שב-2003 קיצצו אותו בצורה משמעותית, זה מעמיד את הרשות בדילמה: האם לקצץ בחינוך למרות הפערים האדירים, או להיכנס לחוב?".

שטרית: "מענקי איזון – הקמנו ועדה חדשה בראשותו של יעקב שינין.בחוק ההסדרים הקרוב אנחנו מכניסים סעיף שיקבע שכל מוסדות הממשלה ישלמו את הארנונה למשרד הפנים, ומשרד הפנים יחלק אותה כחלק ממענק האיזון, כי אין שום סיבה שהם יגיעו ליישובים החזקים. אני מקווה שעד סוף השנה נקבל את העבודה של ועדת ברזילי. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הארנונה משולמת לפי מטר מרובע. זה לא הגיוני. אחד הרעיונות שלנו הוא גם למצוא ממד אחיד למדידת שטח הדירה. השלב הבא הוא לעשות בדיקת שמאות לערך הנכס אחת ל-10 שנים, ולפי זה לשלם ארנונה. אנחנו שואפים ופועלים להקמתם של אזורי תעשייה משותפים, לאוכלוסייה היהודית והערבית. ובאזורי תעשייה קיימים, כמו תפן, לבדוק אפשרות של חלוקת הארנונה בין כל הרשויות המקומיות באזור. סיכמנו עם צה"ל שהמיסוי על עיר הבה"דים, הארנונה, תלך למשרד הפנים. לגבי איחוד רשויות – אני חולק על כל ממצאי המחקר. לדעתי הם לא נכונים. אין שום ספק בעיני שיש יתרון לגודל – בדקנו את אזור וחולון. באזור ההוצאה לנפש היא פי 4 מבחולון, ורמת השירותים בחולון יותר גבוהה יותר. אין שום היגיון בעיר גבעתיים – אין שום סיבה שבכל עיר יהיה איצטדיון ואולם. בדנמרק איחדו 275 רשויות ל-100. לגבי הטענה שיש אפליה של המדינה כלפי הערבים – אין כזה דבר. אני תומך בכל לבי בשינוי החלוקה של ההכנסות הלאומיות, אבל צריך לזכור שהבעיה ביישובים הערבים קשורה בראש ובראשונה לנורמות הניהול בהם".

בר און: "לא כל הרשויות המקומיות מתנהלות אותו הדבר. עניין התפיסה הרוחבית – המשבר בשלטון המקומי הוא לא נחלתו של משרד הפנים בלבד. צריך להסתכל כדי לראות את עומק המשבר, מעבר למענקי האיזון. כמעט כל משרדי הממשלה רלוונטים. לו דעתי היתה נשמעת – צריך לחזור לשאלה החוקתית, חוק יסוד שלטון מקומי שיבוא אחרי חוק עיריות חדש. אני רוצה להתריע שאכיפת החוק – לא רק בגבייה, גם בדיני התכנון והבנייה – נמצאת בשפל המדרגה בשלטון המקומי. אני מאמין בביזור סמכויות דיפרנציאלי – מי שמתנהג לפי החוק, קחו אותו מהשלטון המרכזי. אלה לא דברים מהפה לחוץ, זו תפיסת עולם".

צילום: "פלאש 90"

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.