כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מיסוי

נאשם זוכה מעבירות מע"מ בשל העדר כוונה ואי הרמת נטל ההוכחה מצד התביעה

13/04/2008

השופט דן מור קבע, כי העבירה בה הואשם אביב קינן, הינה עבירת כוונה מיוחדת, והיא הכוונה להתחמק ממס.

עבירה שכזו אינה מתבצעת ברשלנות.

נקבע, כי התביעה צריכה להוכיח שהנאשם ביקש, כמטרה, להשיג את יעד ההתחמקות ממס. המאשימה הייתה צריכה להוכיח שהנאשם היה מודע שהדיווח, לעניין גובה התשומות – הוא כוזב, וזאת במטרה לרמות את שלטונות מע"מ לעניין החבות במס.

ברם הוכח, כי הנאשם האמין בלב מלא כי סכומי ההערכה הינם הסכומים הנכונים של ההוצאות בהן עמד.

הנאשם, אביב קינן, ניהל, בתקופה נשוא כתב האישום, מזנון קר להכנת כריכים. אין חולק כי הנאשם היה אז "עוסק", כאמור בחוק מע"מ (להלן: "החוק"), ועליו החובה להגיש דוחות תקופתיים נכונים המשקפים את העסקאות והתשומות של עסקו.

ע"פ כתב האישום, הדו"ח התקופתי לינואר-פברואר 2001 (להלן: "הדו"ח") שהוגש הכיל ידיעה כוזבת בכך שהושמטו עסקאות בסך של 67,731 ₪, (אישום ראשון), ובתקופה מחודש ספטמבר 2000 ועד אוגוסט 2003, ניכה הנאשם בדוחות שהגיש תשומות שונות, בסכום של 100,630 ₪, למרות שלא היו בידיו המסמכים הדרושים לשם ניכוי תשומות כנדרש בסעיף 38 לחוק.

הדו"ח מולא ע"י רו"ח, גולן פז, שטיפל בניהול ספרי הנאשם ובהגשת דו"חות המע"מ ומס ההכנסה. בביקורת שערכה מבקרת החשבונות מרים שרון, מתברר כי בכרטסת הנה"ח של הנאשם צוין כי העסקאות לתקופה הנידונה עלו על סכום העסקאות המדווח בדו"ח בסך של 67,730 ₪

טענת המאשימה היא כי מסירת המידע הכוזב נעשתה בכוונה להתחמק ממס. גרסת הנאשם וגולן פז שונה בתכלית. לטענתם, דווקא הדיווח למע"מ הוא סכום העסקאות הנכון, והרישום בספרים הוא המוטעה.

בית המשפט בהחלטתו, ציין כי הנאשם דווח על הכנסותיו, לפי הסליל המודפס של הקופה הרושמת בעסקו. הכנסות העסק הינן רק ממכירת הכריכים וכדומה. לעיתים נפלה טעות בהקלדת הסכום בקופה הרושמת (כך לדוגמא במקום רישום של 100 ₪ נרשם 10,000 ₪).

בימ"ש קבע, כי ברור שבעסקו של הנאשם לא נמכר דבר בסכום שכזה. תיקון הטעות לא נעשה מיד בסרט הקופה, אלא שנרשם פתק המצורף לסרט הקופה.

לקראת הכנת הדו"ח למע"מ, מתקן רו"ח את הטעות, ואף ניתנה הוראה לעובדת במשרדו לתקן את הרישום בספרים, במקביל, רו"ח הודה כי ייתכן שהתיקון בספרים נשמט.

הרו"ח עמד על כך כי רישום העסקאות בכל אחד מהדו"חות נערך על ידו כדין, ולפי סכומי העסקאות ללא כל השמטה, תוך שהוא בודק כל טעות וטעות.

לחיזוק גרסת הנאשם, הנתמכת בעדות רו"ח, עומדת העובדה כי מהביקורת שנערכה, עולה כי פרט לדו"ח הנידון, בכל שנת המס 2001, לא נמצא כל הפרש בין הרישומים בספרים ובין סכום העסקאות כמופיע בדיווחיו.

בימ"ש אף הוסיף, כי מהרישומים עלה כי הכנסת העסק בחודש פברואר עלתה משמעותית על ההכנסה בחודש ינואר, וכן על ההכנסות בחודשים הבאים, למרות שסכומי ההכנסות בקו עליה.

מכאן שניתן להניח, כי הטענה על רישום מוטעה בחודש פברואר, היא אפשרית.

בימ"ש ציין, כי די לנאשם בהשמעת גרסה המטילה ספק סביר בטענות המאשימה כנגדו, ומכאן שהמאשימה לא הרימה את נטל טענתה באשר לאישום הראשון.

ע"פ ניירות המבקרת, ההפרש בין רישום התשומות ע"פ הספרים ובין סכומי התשומות בדוחות שהוגשו, מאז 9/00' ועד 8/03', הינו סך של 100,630 ₪, לחובת הרישומים בספרים.

בימ"ש ציין, כי הנאשם טען שבשיטת העבודה בעסקו, וכן במחדלי שמירת חשבוניות התשומות בעסקו ובמשרד רו"ח, חלק נכבד מהחשבוניות אבדו, ולכן כשהוקלדו התשומות לספרי החשבונות של הנאשם, התשומות נרשמו בחסר. במצב זה נאלצו הנאשם ורו"ח לדווח בדיווח התקופתי למע"מ על חלק מהתשומות שלא ע"פ מסמך התשומות, אלא ע"פ הערכה.

בימ"ש קבע, כי הערכה זו הייתה, למעשה, מדויקת ותואמת את המציאות, מאחר והנאשם ידע היטב את סכומי הוצאותיו החודשיות.

הנאשם הצליח להשיג ולהציג בפני נציגת המאשימה, חשבונית מס על תשומות מאת חברת קוקה קולה, ספקית המשקאות לעסק הנאשם, חברת החשמל, בזק וחברת הגז, אף הן ספקיות עסק הנאשם, ולבסוף אף חשבוניות מס לתשלום דמי השכירות, כולן חשבוניות מס לתשומות שלא היו רשומות בספרי הנאשם עת נערכה הביקורת, בסכום כולל של כ- 50,000 ₪.

גם כאן תמך רו"ח דווקא בגרסת הנאשם. הדברים אף פורטו בהשגה שנשלחה על ידו לנציגי המאשימה. גם בדיון בהשגה טען רו"ח כי חסרו להם חשבונית על תשומות של ממש, בהם עמד הנאשם, בסכום של מאות אלפי שקלים.

בימ"ש ציין בהחלטתו, כי הנאשם עדיין התקשה בהשגת חלק מהחשבוניות, כשמדובר בספקים שאינם עסק גדול ומסודר, ועניינו בתקופה שמלפני מספר שנים.

כזכור, הנאשם עצמו ניהל את עסקו באי סדר ניכר. בימ"ש הוסיף בקביעתו, כי העבירה שבניגוד לס' 117(ב) לחוק הינה עבירת כוונה מיוחדת, והיא הכוונה להתחמק ממס. עבירה שכזו אינה מתבצעת ברשלנות. בעבירה הנדונה, על התביעה להוכיח כי הנאשם ביקש, כמטרה, להשיג את יעד ההתחמקות ממס.

נקבע, כי על המאשימה היה להוכיח שהנאשם היה מודע שהדיווח, לעניין גובה התשומות – הוא כוזב, וזאת במטרה לרמות את שלטונות מע"מ לעניין החבות במס. אולם הוכח, כי הנאשם האמין בלב מלא כי סכומי ההערכה הינם הסכומים הנכונים של ההוצאות בהן עמד.

לאור האמור, ביהמ"ש קבע, כי הנאשם האמין כי הדיווחים למע"מ נכונים, ולא פעל במטרה להתחמק ממס ואף לא חפץ בכך. מכל מקום- לא הוכח אחרת. על כן, מן הדין לזכות את הנאשם גם מהאשמה נשוא האישום השני. לפיכך, ביהמ"ש זיכה את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.

הכותבים ממשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, עורכי דין ונוטריון, משרד המתמחה במשפט מסחרי-מיסויי

סימוכין- ת"פ 2386/06, מדינת ישראל (מע"מ ומס קניה, ת"א) נ' אביב קינן

אלי דורון, עו"ד-  יפעת גוטמן, משפטנית- eli-doron@taxlawyers.co.il, ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי www.adviser.co.il


הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.