כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מיסוי

בימ"ש קבל את ערעור המדינה על קולת העונש של מי שהורשע בעבירות מס

11/05/2008

השופטים ר. שפירא, ע. גרשון וצ. קינן קבעו, כי עבירות מס הן גניבה מקופת המדינה, פשוטו כמשמעו. אלא שלהבדיל מכייס הרחוב או גונב הרכב, הנמנים לעיתים על הרובד העני של החברה, מדובר בעבירות המבוצעות בדרך מתוחכמת ע"י בעלי יכולת וממון, או בעלי שליטה בתאגידים או בנכסים, הכול במטרה לגנוב כספים מקופת הציבור, לפיכך הוחלט לקבל את עמדת המדינה ולהחמיר את עונשו של הנאשם, כהן נפתלי.

בפנינו ערעור המאשימה, מדינת ישראל, על קולת העונש בגזר דינו של בימ"ש השלום. בימ"ש קמא הרשיע את המשיב, כהן נפתלי, וכן חברה שהיה בין בעלי מניותיה ומנהלה, בעבירות מיסים, וגזר על המשיב (להלן: "הנאשם") חצי שנת מאסר שירוצו בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר מותנה לשלוש שנים על העבירות בהן הורשע וכן עבירות של זיוף ומרמה; קנס בסכום של 200,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתם. בנוסף, נגזר על החברה קנס כספי בסך 100,000 ₪. הנאשמים הורשעו בביצוע העבירות הבאות: השמטת הכנסה מתוך דו"ח, מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, ניהול פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, שימוש במרמה עורמה ותחבולה, ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. בתקופות הרלוונטיות לכתב האישום, החברה הייתה חברה פרטית העוסקת בשחיטה, עיבוד ושיווק סיטונאי של עופות והודים, והייתה רשומה כ"עוסק" לעניין החוק. הנאשם היה בעל מניות ומנהל פעיל, ביחד עם אחרים בחברה. הנאשמים פעלו במרמה, עורמה ותחבולה, על מנת להתחמק ממס הכנסה וממס ערך מוסף, ולהשתמט מתשלום מס בכל שנות המס הרלוונטיות. בתקופה שבין ינואר 99' ועד מרץ 2002 הכינו הנאשמים וקיימו בחברה פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, בכך שרשמו בהם מסמכים הנחזים להיות חשבונית מס (להלן: "החשבוניות הכוזבות"), שנתקבלו, כביכול, משני ספקים, אשר בפועל לא סיפקו את הסחורה המפורטת בהן, והנאשמים לא היו חייבים בתשלום הסכומים המפורטים בהן. סכומן הכולל של החשבוניות הכוזבות עמד על 35,963,461 ₪ לא כולל מע"מ, והנאשמים ניכו מדוחותיה התקופתיים של החברה את מס התשומות הנובע מהן, בסך כולל של 6,113,786 ₪, מבלי שהיה להם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק. בכל הדוחות שהגישו לפקיד השומה לשנות מס 99' עד 00', הנאשמים העבירו תרשומות כוזבות, בכך שדיווחו על החשבוניות הכוזבות כעל הוצאות שהיו להם בפועל, ובכך השמיטו מדוחות החברה הכנסות בסכום של כ- 19,137,550 ₪. מעשיהם בוצעו בנסיבות מחמירות, בהתחשב בסכום הנקוב בחשבוניות הכוזבות, במספרן ובמשך התקופה שבה הוצאו, ובכך שקיזזו את הסכומים הרשומים בהן מהכנסותיה של החברה וממס ערך מוסף, שהיו חייבים בתשלומו. בימ"ש קמא ציין בגז"ד את החובה להחמיר בענישת עברייני המס. עם זאת ציין את החובה להתחשב גם בנסיבות אישיות של כל נאשם. במקרה זה צוין כי המשיב פעל כאיש קש עבור אחר בשם "רבי". בימ"ש קמא ראה כנימוק לקולא, בין היתר, את העובדה שהנאשם לקח על עצמו את כל האחריות לניהול החברה, על אף שכאמור שימש, לטענתו, כ-"איש קש".

כאמור, בית המשפט שדן בערעור הפך את קביעתו של בימ"ש קמא. בהחלטתו ציין בימ"ש, כי מדיניות הענישה בעבירות של העלמת מס הובהרה לא אחת בפסיקת ביהמ"ש העליון. נפסק לא אחת, כי חומרת עבירות המס, המהוות גניבה מהקופה הציבורית, מחייבת ענישה מרתיעה. ביהמ"ש סבור כי בימ"ש קמא לא ערך את האיזון הנכון בין נסיבות הנאשם שבפניו, וחומרת העבירות שביצע, והקל עימו בדין במידה שאינה עומדת באמות המידה שפסק ביהמ"ש העליון. הנאשם הורשע בשורת עבירות מס חמורות, שהעונש המרבי בגינן הוא 70 שנות מאסר, וקנס כספי בסכום של 20,000,000 ₪. עונש מרבי הקבוע בחוק, צריך להנחות את ביהמ"ש הגוזר את הדין, בהיותו משקף את כוונת החקיקה ומטרתה. עבירות מס הן גניבה מקופת המדינה, פשוטו כמשמעו. אלא שלהבדיל מכייס הרחוב או גונב הרכב, הנמנים לעיתים על הרובד העני של החברה, מדובר בעבירות המבוצעות בדרך מתוחכמת ע"י בעלי יכולת וממון, או בעלי שליטה בתאגידים או בנכסים, הכול במטרה לגנוב כספים מקופת הציבור. העובדה שהנאשם פעל (לטענתו) כ-"איש קש" אינה יכולה להיזקף לזכותו. אדם המסכים להעמיד עצמו ככסות וכהסוואה לעבירות מס המבוצעות ע"י/עבור אחר, אינו יכול לטעון כי עובדה זו צריכה להיחשב לזכותו. מי שפועל, בין אם בעצמו ובין עם עבור אחר, כדי לאפשר גניבת כספים מהקופה הציבורית צריך להיענש בחומרה. ביהמ"ש סבר כי אין לתת משקל מכריע לנסיבות האישיות של הנאשם, להיותו אדם מבוגר הסובל ממחלות שונות, נקבע, כי כל אלו לא מנעו ממנו את ביצוע העבירות ואין בהן כדי להוות נימוק של ממש להקלה בעונש. יתרה מזו, בית המשפט הוסיף, כי גם חלוף הזמן, בנסיבות המקרה, אינו יכול להיחשב כנימוק להקלה משמעותי בעונש, מאחר וחלק מחלוף הזמן הוא פועל יוצא של ניהול משפט הוכחות ארוך ע"י המשיב. לפיכך, ביהמ"ש החמיר את עונשו של הנאשם וגזר עליו עונש של: 48 חודשי מאסר, מהם 30 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתוך שלוש שנים העבירות בהן הורשע וכן עבירות של זיוף או מרמה; כמו כן הוטל עליו קנס כספי בסך 400,000 ₪, או 12 חודשי מאסר תמורתו.

הכותבים ממשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, עורכי דין ונוטריון, משרד המתמחה במשפט מסחרי-מיסויי
סימוכין- ע"פ 3099/08, מדינת ישראל נ' כהן נפתלי

אלי דורון, עו"ד-  יפעת גוטמן, משפטנית- eli-doron@taxlawyers.co.il, ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי www.adviser.co.il
 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.